כבר לא בין גדרה לחדרה 

כבר לא בין גדרה לחדרה

מאת: גד שפר

הכותב מכהן כנשיא לשכת המסחר והתעשיה חיפה והצפון

דרושה כנראה מלחמה כדי להעלות את הפריפריה מתחתיות העמודים הפנימיים לכותרות העיתונים. אבל כבר בשש אחרי המלחמה נצטרך זכוכית מגדלת כדי לגלות את הידיעות על הפריפריה, וזאת במקרה הטוב - שהן אכן תתפרסמנה. עוד בטרם ישקע אבק המלחמה שוב נחזור להיות "מדינת תל אביב".

הביטוי "בין גדרה לחדרה" כבר הפך למטבע לשון שגור, כדי לתאר את התרכזות העשייה וקבלת ההחלטות במרכז הארץ, על פי הראייה והאינטרסים של היושבים במרכז.

יש לי חדשות לכל המשתמשים במטבע לשון זה: הוא כבר אינו מתאר את המציאות. לא, לא הגענו לימות המשיח. "מדינת תל אביב" לא בוטלה. נהפוך הוא: היא הולכת ומתמקדת, מתרכזת יותר ויותר בתוך עצמה, ברדיוס של 40 ק"מ, בין נתניה לאשדוד. גם גדרה וחדרה הן היום פריפריה.

די לצאת בשעות הערב מגבולות נתניה לכביש החוף כדי להבין שאתה עובר למדינה אחרת: הכביש הרב מסלולי המואר הופך לכביש חשוך בין שני מסלולים. הכביש החשוך והצר הזה הוא רק סמל לתהליך הולך ומחריף של יצירת שתי מדינות בישראל. "מדינת הפריפריה" הולכת וגדלה, הולכת ומדרדרת לכיוון מדינת עולם שלישי מבחינת התשתיות והשירותים הממלכתיים שהיא מקבלת, בצד מדינת העולם המערבי המפותחת - מדינת תל אביב.

הדיכוטומיה בין שתי המדינות כל כך מעמיקה, עד שדברים נעשים מובנים מאליהם. למשל, שאת מדינת הפריפריה משרת שדה התעופה הבינלאומי היחיד הנמצא במדינת תל אביב. הקשרים המסחריים של ישראל תלויים, בשל בעיותיה הגיאו-פוליטיות, בדרכי האוויר והים. אבל אנשי עסקים מהפריפריה הצפונית, שהיו יכולים להוזיל עלויות ולהדק קשרים עסקיים לו היה להם קשר אווירי ישיר עם אירופה, נאלצים להשתמש בנתב"ג, ולבזבז זמן נסיעה אליו וממנו שאורך יותר מהטיסה לאירופה. שלא לדבר על הסיכון בהסתמכות על שדה תעופה יחיד למדינה שאינה יכולה לקיים קשרים עם מדינות העולם בדרך היבשה. הרי רק לאחרונה גילתה ביקורת בטיחותית שהמסלול בשדה התעופה עובדה החלופה הבינלאומית היחידה לנתב"ג, מתפורר ונאסר השימוש בו לטיסות אזרחיות..

מדובר בענפים שפיתוחם בצפון יכול למנף את יכולותיה הכלכליות של ישראל, אם רק יינתנו להם התנאים, כמו נגישות אווירית הולמת: מיצוא חקלאי ייחודי ועד תעשיית ההייטק, המפותחת במיוחד בצפון. ועוד לא הזכרתי את תיירות הצליינים: חברות תיירות אירופאיות מבקשות כבר שנים אפשרות להביא צליינים בטיסות ישירות סמוך למקומות קדושים לנצרות כמו נצרת, כפר נחום, הכינרת, הר הקפיצה, מגידו.

את התוכנית להקמת שדה תעופה בינלאומי בצפון (כן, אותה תוכנית שכבר אושרה פעמיים כפרויקט לאומי) ניתן לממש בהקדם לפחות בשני אתרים: מפרץ חיפה ומגידו. התוכניות קיימות, המסלולים קיימים לפחות בחלקם. צריך רק להפסיק לדבר ולהתחיל לעשות. להתחיל בביצוע תוכנית שנגררת  מוועדה לוועדה כבר 13 שנים. לאחרונה המליצה ועדת בודינגר על הקמת שדה תעופה בינלאומי במגידו. האם גורלה של החלטה זו יהיה שונה מקודמותיה?!

ולא רק בדרך האוויר: הבריטים, שהייתה להם ראייה נכונה של האזור, החליטו להקים את הנמל הבינלאומי הראשי בחיפה ולא ביפו. בלי הצהרות, בלי סנטימנטים, הם פשוט הבינו שזה המיקום המועדף לנמל שיוכל להיות שער למזרח התיכון.

מתוך גישה נכונה, שאסור לישראל להסתמך על נמל ימי אחד בים התיכון (בדיוק אותה גישה שבשלה יש להקים שדה תעופה בינלאומי נוסף), הוחלט להקים את נמל אשדוד. החלטה מבורכת. לנמל החדש הוזרמו כספי השקעות, והוא גדל והתחזק. בשנים האחרונות הוחלט להתאים את נמלי הים בישראל לצרכי הספנות של המאה ה-21 בהשקעות עתק. שוב ניתנה עדיפות ברורה לנמל המשרת את מדינת תל אביב על פני הנמל המשרת את הפריפריה הצפונית, למרות היתרונות שעשוי פיתוח הנמל הצפוני לתת לצמיחה הכלכלית של ישראל.

ועוד לא התחלתי לפרט את רשת הכבישים והמסילות בצפון, שתוכננה כדי להנגיש את מדינת הפריפריה למדינת תל אביב - וברובה הגדול הוקפאה ועוכבה. אותם פוליטיקאים שרוממות קידום הפריפריה בגרונם, הם היוזמים לצעדים הרסניים לפריפריה.

החל מ-1 בינואר 2009 השתנתה הגדרת הפריפריה לצורך קבלת הטבות בחוק לעידוד השקעות הון ולתעסוקה. בהינף יד של שינוי ההגדרה נותרים מאות מפעלים בצפון, באזורים כמו עפולה, מגדל העמק, נצרת עילית, בלי התמיכה שנועדה ליצור מקומות תעסוקה וגידול אוכלוסיה בפריפריה. ובלי עידוד כזה, לא ירחק היום שרבים מהם יעברו למרכז העשייה הכלכלית - למדינת תל אביב.

התהליכים האלה, של פיתוח מדינת תל אביב על חשבונה של מדינת הפריפריה לא רק תופסים תאוצה ומעמיקים את הפער. יש להם תוצאות של הגירה שלילית, של עזיבת צעירים למרכז. דעיכתה של מדינת הפריפריה מסכנת את כל מדינת ישראל. בסופו של דבר, התהליך הזה יאיים גם על מדינת תל אביב.